התפרצויות זעם לא נשלטות מובילות לרצח- כך נמנע אותם!
ד"ר קורל שחר, מומחית נוירו-תרפיה, הפרעות קשב והתנהגות
שואלים אותי כל הזמן איך זה קורה, בן אדם נורמטיבי- איך הוא עשה כזה דבר? איך הוא הופך ברגע למפלצת שפוגעת או רוצחת אדם, ועוד אדם שהוא אוהב או קרוב אליו. התשובה היא זו- ההגדרה בבית המשפט לאי שפיות זמנית, היא נתק מההיגיון בעקבות מוצפות רגשית. כשזה קורה, אנחנו ממהרים להשמיע קול צעקה לכיוון הגופים המקצועיים- המחוקקים, האכיפה ומערכת החינוך, אבל לצד אלו חייב להיות פה שינוי אמיתי- שלנו, כפרטים וכחברה.
כולכם מכירים אותם, חלקכם גם נמנים בהם- אותם אנשים שמתעצבנים בקלות, מתרגזים מהר, 'נשרפים' כשמישהו אחר טועה, מחזיק בדעה שונה משלהם, מתנגד להם או גם כשמשהו לא קורה כמו שהם ציפו שיקרה. זה לא תמיד בולט או קיצוני- אלו יכולים להיות אנשים חיוביים ונורמטיביים לחלוטין עם כתובת קיימת, אבל לא חדה וקיצונית, לצד אלו שהכתובת כתובה באדום חזק, אלו שברור שהם עלולים לפגוע במישהו. כשאדם מוצף, האמיגדלה, אזור הרגשות במוח, מציף את אזורי החשיבה הגבוהים, כמו את מערכת התפקודים הניהוליים שאמורה לשים ברקס. אם המנגנון הזה של הברקס חלש או תקול- כלומר מערכת התפקודים חלשה יותר, אותו אדם יתרגז הרבה, ייעלב המון, יוצף רגשית ולא ידע איך להוריד מוצפות בלי שהצד השני יתנצל וירצה אותו. אתם פוגשים אותם כל הזמן! לפעמים אתם גם שם, במצבים האלו. המצב שאדם מאבד לאט לאט שליטה- מקלל, צועק, צורח, משתולל, מכה, מאיים, מתקשר באובססיביות- כל התנהגות אמוציונאלית מוקצנת שאין בה היגיון ושליטה עצמית. אצל חלק זה תדיר ואצל חלק העוצמות נמוכות יותר, אך הקושי קיים ומזוהה. ואז ברגע אחד, בתקופה מסוימת, יש מוצפות גבוהה יותר, המצב או הסיטואציה מציפה את האדם יותר ויותר, הצד השני מנסה לשים גבול, להתנגד, להינצל, אבל אותו אדם שמוצף לא יודע להוריד מוצפות, ולכן הוא מתחמם יותר ויותר עד שיש נתק זמני מההיגיון בעקבות מוצפות של רגש, ואז מגיעים לנקודת אל-חזור, שמוגדרת בבית משפט כאי שפיות זמנית. אז מגיע המצב בו אדם פוגע בעצמו או באחרים ומרסק חיים שלמים של ילדים, משפחה, חברים ושל אותה אישה שנרצחה.
אנחנו יוצאים למחאות, שמים תמונות בפייסבוק כדי למחות, מבקשים שמישהו יתעורר! אבל למעשה, יחד עם מנגנוני המדינה שצריכים לדאוג לנו ולהגן עלינו (ויש להם הרבה עבודה לעשות!!), אנחנו אלו שצריכים להתעורר. אנחנו צריכים להתעורר ולא להגיע למצב בו אנחנו מאפשרים לעצמנו להיות מוצפים בלי שאנחנו יודעים איך להוריד את המוצפות, אנחנו צריכים להיות בהירים במחשבתנו ולא לחשוב שהאדם שאנחנו מכירים כ'פתיל קצר' או עם קשיי מוצפות, לא ירצח כי הוא אדם נחמד או ממשפחה טובה. אנחנו צריכים להגן על הנשים ולא צריכים לתת להן את ההרגשה שהן צריכות להכיל או לקבל כי זה האדם שהן חברו אליו או התחתנו איתו! אנחנו צריכים להתריע, לעמוד על רגליים אחוריות ולוודא שאדם שמוצף מבלי היכולת להוריד מוצפות ילך לטיפול!! לא טיפול של שנים, אלא טיפול שמלמד אותו איך לשלוט במוצפות, איך לחזק את מערכת התפקודים הניהוליים ואיך לשלוט במחשבות, ברגשות ובהתנהגות שלו! הרבה מהגברים שרצחו את הנשים שלהם, מתישהו הבינו שהם צריכים לשנות את הפתיל הקצר שלהם ולהפסיק להתעצבן, הם לא תמיד היו מפלצות. מתישהו החברים או המשפחה ראו את הקושי שלהם, אבל חשבו שאין סיכוי שהם יעשו משהו נוראי, הוא בסך הכל אובססיבי לפעמים או מתפוצץ. נתק מההיגיון קורה כשאדם לא יודע להוריד מוצפות רגשית, כשהוא לא יודע לשלוט במחשבות שלו, כשהוא לא יודע שהדבר שקורה לו עכשיו הוא לא איום ונורא, ואז הרגש מציף את ההיגיון עד שיש נתק מוחלט וכל מה שנעשה שם הוא מתוך מקום אמוציונאלי לחלוטין, בלי עיכוב תגובות, בלי מחשבה נקייה, בלי חמלה. המוח שלנו רגיש, אבל הוא גם גמיש ואנחנו חייבם ללמוד לכוון אותו! המחאות צריכות להיות שינוי חברתי, שינוי אמיתי לא רק של הגורמים במדינה שצריכים להגן עלינו, אלא גם שלנו ושל מה שאנחנו מרשים לעצמנו לקבל או להכיל. הטיפול קיים, אסור להקל ראש, וחייבים לבחור אחרת. אפשר וחייבים להציל את האישה הבאה!
