איך להפסיק לצעוק על הילדים- מדריך מעשי

הורים אהובים,

אני פוגשת במכון המון הורים שרוצים להפסיק לצעוק, אבל פשוט לא מצליחים. אני יודעת שזה יכול להיות מתסכל ומתיש, אתם מבטיחים לעצמכם בבוקר ש”היום זה יהיה אחרת”, שביום הזה הילדים לא יצליחו להוציא אתכם משלוותכם, ובערב אתם מוצאים את עצמכם שוב מאבדים את העשתונות מול טקס המקלחות, השימוש המופרז במסכים או המטלות הביתיות.
רגשות האשם שמגיעים לאחר מכן, אותה תחושת כישלון צורבת בלב, רק מכבידים עוד יותר על המערכת המשפחתית ויוצרים מעגל קסמים של מתח.

כתבתי לכם מדריך מקיף עם 4 צעדים חשובים שיעזרו לכם להוריד את הוליום של הצעקות בבית ולהרגיש שיש לכם יכולת לקדם את ילדכם גם ברוגע.

אבל לפני שנתחיל, חשוב לי שתזכרו: הצעקות הן לעיתים קרובות קצה הקרחון. ישנם מקרים בהם הקושי אינו נובע רק מ’חוסר סבלנות’ זמני. לעיתים לילד יש קושי נוירולוגי אמיתי של קשב או וויסות רגשי, לעיתים אלו קשיים בזוגיות שזולגים להורות, או פערים עמוקים בגישות החינוכיות שלכם שיוצרים בלבול אצל הילד. במצבים כאלו, כלי עזרה עצמית עשויים לא להספיק, וחשוב מאוד להישען על נוירו-ייעוץ משפחתי והדרכת הורים מקצועית. במכון שלנו אנחנו עוזרים לכם לפרק את המטענים האלו ולעשות שינוי שורשי. אם אתם מרגישים שאתם זקוקים לעזרה הזו כדי להחזיר את השפיות הביתה, אנחנו כאן עבורכם.

צעדים חשובים שיעזרו לכם להפסיק לצעוק ולגרום להקשבה של ילדכם בדרך נכונה יותר: 

צעד 1: להבין את המכניקה של ‘חטיפה רגשית’ במוח

כדי להפסיק לצעוק, אנחנו חייבים להבין מה קורה לנו במוח. המוח האנושי מצויד במנגנון הישרדותי עתיק: האמיגדלה. זהו ‘השומר’ של המוח שתפקידו לזהות סכנות. כשהילד מתעלם מהבקשה השמינית שלכם או כשהוא נכנס להתקף זעם, המוח שלכם לעיתים מפרש את הסיטואציה כאיום קיומי. במצב הזה מתרחשת ‘חטיפה רגשית’: האמיגדלה משתלט ומכבה את הקורטקס הפרה-פרונטלי – החלק במוח שאחראי על חשיבה רציונלית, אמפתיה ודחיית סיפוקים.

במכון, אנחנו רואים הורים רבים שחווים את הניתוק הזה על בסיס יומי. אני נזכרת באמא לילד בן 6 שהגיעה אלינו כשהיא בתחושת ייאוש מוחלטת. “אני מרגישה שאני פשוט לא אני כשאני צועקת”, היא שיתפה. בתהליך הנוירו-ייעוץ, לימדנו אותה לזהות את הסימנים המקדימים למוצפות הרגשית, ומה הם הדברים שגורמים למוצפות הזאת. ברגע שהיא למדה לעצור לשנייה אחת ולדבר לעצמה בדרך ששומרת עליה רציונאלית מצד אחד ומצד שני נשענת על כלים ממשיים שיש לה-  היא הצליחה להפעיל מחדש את החלק החושב. השינוי היה מיידיי גם אצלה וגם אצל הילדים שהושפעו גם הם מחוסר המוצפות שלה. 
היו מודעים לכך שאתם לעיתים ‘מאבדים שליטה’ או מרגישים מוצפים, ותזכרו שאתם לא בסכנה ממשית, דברו לעצמכם ותרגיעו את האמיגדלה. ככל שתגידו לעצמכם שאתם לא בסכנה, יעזור למוח להירגע. 

צעד 2: זיהוי הטריגרים ובניית ‘מפת דרכים’ רגשית

צעקה היא כמעט אף פעם לא אירוע מבודד; היא תוצאה של הצטברות. לכל הורה יש “טריגרים” שונים, נקודות רגישות שמפעילות אותו בעוצמה גבוהה יותר. עבור הורה אחד זה עשוי להיות בלגן בבית, עבור אחר זהו חוסר היענות, ועבור שלישי זהו טון דיבור מזלזל.

אחד האבות שהגיע אלינו להדרכה סבל מאוד מכך שבתו בת ה-9 הייתה מתעלמת ממנו כשהוא ביקש ממנה להתארגן לשינה. הוא היה מגיע לצעקות ומרגיש נורא עם עצמו. בשיחות אצלנו במכון, זיהינו שהטריגר שלו הוא המחשבה שכשהיא מתעלמת ממנו זה מעיד על זלזול. הילדות שלו עצמו הייתה כזו שבה לא נתנו לו מקום, וכשבתו התעלמה ממנו, זה פצע מקום ישן וכואב. כשבחנו יחד את ההורות ואת הקשיים בה ואיך הם השפיעו על הילדים, ראינו שהבת שלו לא מתעלמת ממנו בגלל זלזול, אלא כי המוח שלה התרגל בטעות לא להקשיב עד הצעקה (מסלול שקורה הרבה במוח כשצועקים) לצד קשיים בהתארגנות. הוא קיבל מאיתנו כלים אחרים. במקום לצעוק מהצד השני של החדר, הוא התחיל לגשת אליה, להניח יד על הכתף וליצור קשר עין. כשהוא הפסיק לראות בה ‘אויב’ והתחיל לראות בה ילדה שזקוקה לעזרה בארגון, הצעקות נעלמו והוחלפו במנהיגות שקטה.

קחו מכך דוגמה- תבינו מה המחשבות שעולות לכם באותו הרגע ותמסגרו נכון יותר את האירוע (מה הקושי, למה זה קורה, ולא זה לא זלזול, אלא קושי שנוצר בעקבות שיבושים בהורות או קשיים של הילד).

צעד 3: מודלינג ושיקוף – הילד שלכם הוא המראה שלכם

אחד המושגים החשובים ביותר בנוירו-ביולוגיה של הורות הוא ‘נוירוני מראה’. אלו תאים במוח שגורמים לנו להרגיש ולחקות את המצב הרגשי של האדם שמולנו. כשאנחנו צועקים “תפסיק לצעוק!”, אנחנו יוצרים במוח של הילד כאוס מוחלט: אנחנו מבקשים רוגע אבל משדרים סערה.

לכן זיכרו שלא משנה מה קורה, לא משנה איזה גבול אתם רוצים לשים לילדכם- אם הוא יאמר בצעקה, הוא רק יפגע בכם כרגע ובהמשך. העדיפו לא לשים גבול מאשר לצעוק והעדיפו ללמוד איך לדייק את ההורות מאשר להגיע למצב שאתם מרגישים חייבים לצעוק כדי שיקשיבו. 

צעד 4: זיהוי הטריגרים ובניית ‘מפת דרכים’ מעשית

כיתבו לכם את כל האירועים הנפוצים שבהם אתם צועקים. לכל אירוע כזה, כיתבו שני דברים: 

  1. איזה שיבושים בהורות או במודלינג ההורי שלכם יצרו את הקושי הזה. 
  2. איזה מיומנויות חסרות לילד/ה שלכם כדי שהיא/הוא יוכל להקשיב. 

אחרי שעניתם על שני אלו, אתם תוכלו לראות למה אתם מרגישים צורך לצעוק, כלומר למה ילדכם לא מקשיב. ואז כיתבו את שני הדברים הבאים: 

  1. לצד כל שיבוש הורי שלכם- כיתבו איך תשנו אותו. 
  2. לצד כל מיומנות חסרה- כיתבו תכנית עבודה שבה אתם מלמדים את ילדכם את המיומנות.

הדרך להורות רגועה לא קשה בכלל ברגע שאתם עובדים נכון, אנחנו רואים את זה כל הזמן במכון, איך כשהורים עובדים עם הכלים הנכונים, הם מדווחים תוך שבוע עד 3 שבועות שהפסיקו לצעוק והילדים קשובים יותר ויותר. זהו מסע שמתחיל במודעות עצמית וממשיך ברכישת כלים פרקטיים שמותאמים למבנה המוח ולדינמיקה המשפחתית הייחודית שלכם.ה

שלכם, ד”ר קורל שחר

רוצים שנחזור אליכם? מלאו פרטיכם כאן:

מאמרים מומלצים בתחום:

Lange, K. W. (2020). The need for alternative treatments for attention-deficit/hyperactivity disorder. Movement and Nutrition in Health and Disease, 4.‏

 

Sousa, S. S., Amaro Jr, E., Crego, A., Gonçalves, Ó. F., & Sampaio, A. (2018). Developmental trajectory of the prefrontal cortex: a systematic review of diffusion tensor imaging studies. Brain imaging and behavior, 12(4), 1197-1210.‏


Forbes, T. A., & Gallo, V. (2017). All wrapped up: environmental effects on myelination. Trends in neurosciences, 40(9), 572-587.

 

Hodel, A. S. (2018). Rapid infant prefrontal cortex development and sensitivity to early environmental experience. Developmental Review, 48, 113-144.‏

 

Roy, A., Hechtman, L., Arnold, L. E., Sibley, M. H., Molina, B. S., Swanson, J. M., … & Stern, K. (2016). Childhood factors affecting persistence and desistence of attention-deficit/hyperactivity disorder symptoms in adulthood: results from the MTA. Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 55(11), 937-944.

 

Noda, S., Shirotsuki, K., & Nakao, M. (2019). The effectiveness of intervention with board games: a systematic review. BioPsychoSocial medicine, 13(1), 1-21

 

תוכלו למצוא המלצות נוספות מתחת לקטגוריה ‘מכללה’ – מאמרים.