הורים אהובים,
אני יודעת שאתם עושים כמיטב יכולתכם. הורות יכולה להיות מאוד מספקת, אבל גם מאוד מאתגרת ומשפיעה עלינו ועל הילדים משמעותית. במיוחד אם אחד או יותר מהילדים שלכם עם קושי בויסות רגשי או הפרעת קשב. יחד עם זאת, כמטפלת וחוקרת, אני יכולה להבטיח לכם שלנו כהורים יש השפעה ענקית על מה שאנחנו רואים על הילדים- לטוב ולפחות טוב. זה אומר, ששיבושים שלנו בהורות, יכולים ליצור קשיים אצל הילדים, ובאותה נשימה, דיוקים בהורות, מתוך ההבנה איך המוח של הילדים מתעצב, משפרת משמעותית את המצב, מצמצת ומכחידה את הקשיים וגורמת לבית אחר ורגוע יותר.
המדריך הזה לא נועד להגיד לכם שאתם לא בסדר. להיפך, הוא נועד להסביר לכם למה הכלים הרגילים שניסיתם עד כה, לא התאימו ולא עבדו ולעזור לכם לצאת לדרך חדשה, בזכות טיפים מתוך טיפול נוירו ייעוץ משפחתי והדרכת הורים ו-NCBT, הדרך שבה אנחנו מטפלים במכון ועוזרים למשפחות, הורים וילדים רבים לצמוח בחייהם.
אני ממליצה לכם לקרוא את המדריך ולהיעזר בו, ובכל שלב שתרגישו שאתם רוצים וצריכים את העזרה שלנו כדי לייצר שינוי, אתם מוזמנים למלא את פרטיכם ונחזור אליכם עם כל הפרטים על הטיפול אצלנו.
תיהנו, ד”ר שחר
מראה הורית: המדריך המלא לזיהוי ושינוי הקשר הסמוי בין התגובה שלך לקשיים של הילד
חלק 1: זיהוי מראת ההורים-ילדים
אני קוראת לזה מראה, כי הרבה פעמים הילדודס הם המראה שלנו- הדרך שבה הם פועלים יכולה לשקף לנו על השיבושים ועל החוזקות שלנו בהורות.
בואו נשתמש בזה-
נסו לזהות מה מבין ההתנהגויות הבאות, נפוצות אצלכם ההורים. כיתבו לכן אותן על דף, בסיום כל התנהגות, אסביר לכם מה היא עלולה ליצור אצל הילד מבחינה רגשית והתנהגותית. תזכרו- שהמוח שלנו, ובטח של ילדים, גמיש מאוד ואפשר לשפר את התפקודים. בכל פעם שאני פוגשת במכון הורים שבאים לנוירו ייעוץ משפחתי וטיפול רגשי בילד, אנחנו רואים את זה באופן גורף- ההורים מדייקים את ההורות שלהם והילדים משתנים לטובה- הם מתחזקים, הבית נרגע והחיים של אותה משפחה משתנים לטובה.
אז כשאתם מזהים שזאת התנהגות שנפוצה אצלכם- אל תתבאסו, אל תהיו עם רגשות אשם, תחייכו ודעו שזהיתם שיבוש- ששינוי בו יעשה לכם ולילדכם נהדר. בואו נתחיל 🙂
1. מלכודת ‘התקליט השבור’
אחד השיבושים הנפוצים ביותר הוא חזרה אינסופית על בקשות. זה מרגיש שאם לא נחזור ושוב ושוב על הבקשה ובסוף נרים את הקול או נצעק- הדברים לא יקרו. אבל אני רוצה לגלות לכם סוד חשוב על המוח שלנו- הוא מוח הישרדותי, ולכן הוא מתכוון את עצמו להתייחס רק למה שבאמת צריך להתייחס אליו. כלומר.. אם אנחנו מבקשים מהילד 10 פעמים להניח את הנייד או להיכנס להתקלח, אנחנו יוצרים אצלו ‘חירשות סלקטיבית’ של המוח. המוח של הילד לומד שאין משמעות למילים שלנו בטון הרגיל. הוא מחכה ל’פיק’ של הצעקה או לאובדן השליטה שלנו כדי לדעת שבאמת התכוונו לכך ואז המוח מתגייס להקשבה ופעולה.
2. הנאום הקבוע וה’השתק’ במוח של הילד
הורים רבים נוטים להשתמש בהסברים ארוכים כדי ללמד את הילדים להקשיב או להתנהג בצורה מסוימת. אנחנו מנסים לשכנע את הילד בהיגיון למה עליו להתנהג אחרת, למה זה פוגע בו או בנו ומה יקרה בעתיד אם הוא לא ישתנה. יש פה שתי בעיות- הבעיה הראשונה היא שהמוח שלנו לא ממש יודע ללמוד מהקשבה- הוא לומד הרבה יותר טוב כשאנחנו בעצמנו מדברים וכשאנחנו פועלים. ולכן לא משנה כמה תדברו, תסבירו, תנאמו 🙂 הילד שלכם יתקשה ללמוד מזה- וזה רק יסתכל אתכם יותר ויגרום לכם לחשוב שהוא מזלזל בכם. הבעיה השנייה היא, שברגע שאנחנו נואמים את אותם נאומים, אותם הסברים, הילדים כבר מחכים שזה יסתיים, ולכן המוח שלהם מעביר אותנו ההורים למצב ‘מיוט’- ‘השתק’, והם לא באמת מקשיבים..
3. מעגל הויסות הרגשי המשותף
זהו המושג המרכזי בגישת ה-NCBT. במוח שלנו יש נוירוני מראה, שמאפשרים לנו ללמוד מהסביבה באמצעות חיקוי (הם גם הסיבה לדוגמה, שאנחנו ‘נדבקים’ בבהלה של מישהו, בפיהוק של מישהו וכדומה). המוח של הילדים שלנו מפנים כל דבר שהם רואים ושומעים בבית- הוויכוחים שלנו, התגובות שלנו אליהם, צעקות, עצבים, היעלבויות, משפטים שונים שאנחנו כהורים אומרים. אני רוצה שתחשבו על הדוגמאות שהילדים שלכם חשופים אליהן ולומדים מהן, כל אחת מהן היא שיבוש: ריבים קולניים בניכם ההורים, צעקות שלכם ההורים, חוסר סבלנות, איומים, קללות, שיח לא מכבד, עוקצנות, היעלבויות מרובות, אמירת דברים קשים בניכם או לילדכם, הרמות קול סביב אירועים שונים, הישאבות לפינג-פונג וויכוחים בניכם ובין הילדים, לקיחת צד של אחד הילדים במהלך ריב ועוד. כל אלו למעשה נלמדים על ידי המוח של הילדודס ואז אנחנו רואים אותם בהתנהגויות שונות כמו חוסר הקשבה, זלזול, צעקות, התפרצויות, היעלבויות, הפיכת כל דבר ל’דרמה’, ריבים בין הילדים ועוד.
אז אחרי שהבנו את השיבושים, בואו נעבור ליצירת הרגלים שישנו לנו את האווירה בבית, יעזרו לכם לדייק את ההורות ולייצר שינויים נהדרים אצל ילדכם.
חלק 2: המדריך ליצירת שינוי
אחרי שזיהינו את ה’מראה’ ואת השיבושים, השאלה המתבקשת היא כמובן איך מתחילים לשנות את כל זה. כמו שכתבתי לכם בהתחלה, המוח שלנו גמיש, יש בו תכונה מופלאה שנקראת ‘גמישות מוחית’ ובאנגלית היא נקראת Neuroplasticity. זה אומר שגם אם עד היום הבית הרגיש הרבה פעמים כמו זירת קרב, אנחנו יודעים בעזרת דיוקים בהורות ותיווך בזמני קושי לילד, לשנות את הפעולות האוטומטיות של המוח. זה נכון שבטיפול אנחנו כמובן כוללים עוד לא מעט דברים בהדרכת ההורים, שכוללת את התיווך לילד כדי לשנות דפוסי חשיבה והתנהגות, אבל כבר אם תתחילו בדיוקים האלו בהורות (שהם חלק מהדברים שאנחנו שמים עליהם דגש בטיפול), תוכלו להתחיל לראות שינויים נהדרים. אני מזכירה לכם, שבכל שלב שבו תרגישו שזה קצת גדול עליכם או שתרצו שנכוון ונעזור לכם יותר- אתם ממש מוזמנים לטיפול אצלי או אצל המטפלות המדהימות שלי שלצידי במכון.
השלב הראשון: שינוי גישה
ילד שמדבר לא יפה, צועק או לא מקשיב הוא ילד שחווה קושי (תזכרו שגם אם זה נראה שזה בבחירה שלו- זה נכון שזאת אומנם כביכול בחירה, אבל היא נובעת מהישענות על קושי שנוצר במוח להתגייס ולבחור משהו אחר). כשאנחנו רואים את ההתנהגות כ’דווקא’ או כניסיון להרגיז, המוח שלנו נכנס למצב הישרדותי ומגיב בכעס. הצעד הראשון לשינוי הוא להגיד לעצמנו: “הילד שלי לא עושה לי רע, השיבושים שלנו בהורות יצרו למידה לא נכונה והמוח שלו לא יודע כרגע לעשות משהו אחר”. ברגע שאנחנו משנים את המשמעות שאנחנו נותנים להתנהגות, אנחנו יוצאים ממגננה או ממוצפות ומסוגלים להיות המנהיגים שהילד צריך. בלי שנשנה את הגישה שלנו- אנחנו כל הזמן נהיה מוצפים ונגרום לעוד שיבושים ומוצפות אצל הילדודס שלנו ♥
השלב השני: זיהוי ה’קושי שמתחת לפני השטח’
בשלב הזה, חשוב שתנסו לקשר בין השיבושים שזיהיתם בחלק הראשון של המדריך הזה, לקושי שאתם רואים אצל הילד שלכם. נישמו עמוק ועכשיו אחרי ששיניתם גישה, הגיע הזמן לשנות את הפעולה ההורית. אם לדוגמה זיהיתם שאתם מבקשים משהו מילדכם (הגיוני ומכבד כמובן) והוא לא עושה בגלל שאתם בדרך כלל חוזרים על בקשות הרבה פעמים ובסוף צועקים- הפעם תשנו זאת: אל תצעקו הוראות מרחוק, גשו לילד שלכם, עמדו או שבו לידו (לא מעליו כמובן), אימרו את שמו, חכו שהוא יסתכל עליכם ויעצור את מה שהוא עושה, ואז בקשו את מה שאתם רוצים וחכו לזה שהוא יקום ויעשה זאת.
דוגמה נוספת, אם אתם רגילים להישאב לוויכוחים עם הילד שלכם, דבר שגורם גם לו להתכווח, זהו שנשאבתם לזה- תעצרו ותגידו משפט אחד ברור וזהו: “אני יודעת שאולי קשה לקבל את זה, אבל אני לא אשנה את דעתי”. אל תשאבו להמשיך, אם הילד שלכם ממשיך לנסות להתווכח, חייכו אליו ותגידו: “אני לא ממשיכה את הוויכוח, נדבר אחר כך” ותמשיכו הלאה. ככל שתהיו עקביים- הילד שלכם ידע לעצור גם בעצמו. יחד עם זאת, וחשוב מאוד- אנחנו רוצים לבחור מראש את הגבולות שאנחנו שמים בבית, לכן אני אלמד אתכם משהו שאני עושה המון עם הורים בטיפול- תבחרו מראש את הגבולות שלכם, ותשתדלו שיהיה לכם הרבה יותר ‘איך כן לעשות דברים’ מאשר איסורים ו’אל תעשה’. ותחשבנו באמת על כל גבול שאתם שמים, אנחנו רוצים לאפשר לילדים שלנו לפתח יכולות, עצמאות, מיומנויות וחוסן, אז הגבולות חייבים להתחשב בכך (בטיפול אנחנו ממש בוחרים יחד את הגבולות לפי מה שנכון גם להתפתחות הילדים).
חלק 3: להבין את המוח- הפרעת קשב וויסות רגשי
כחלק מהטיפול, אנחנו הרבה פעמים עושים הערכת תפקודים, כדי לזהות קשיים נוירולוגיים שמסתתרים מאחורי הקשיים ההתנהגותיים. אני רוצה לתת לכם הצצה, כדי שתוכלו גם אתם לדייק ולהבין טוב יותר את מה שאתם רואים אצל הילדים שלכם. יחד עם זאת, תזכרו: המוח שלנו גמיש ואנחנו יודעים לשפר את תפקודי המוח- גם וויסות רגשי וגם הפרעת קשב.
1. מהי באמת הפרעת קשב (ADHD)?
הפרעת קשב נובעת מקושי במערכת הקשב במוח והפרשות דופמין ומלווה פעמים רבות גם בלקויות למידה או קשיים רגשיים (קושי בויסות רגשי).
אצל ילדים עם הפרעת קשב נראה פעמים רבות קשיי התארגנות, מוסחות, היפראקטיביות, אימפולסיביות, ניתוקי קשב, מעבר מדבר לדבר או מנושא לנושא, קושי להתכנס לתוך משימות ועוד.
2. מהו קושי בוויסות רגשי?
ויסות רגשי הוא היכולת של המוח לנהל את עוצמת המחשבות והרגשות שלנו.
זה יבוא לידי ביטוי בהתפרצות כעס, היעלבויות מרובות, קושי בדחיית סיפוקים, קושי בקבלת ‘לא’, הרבה דברים יגרמו ישר למוצפות (והורים רבים ירגישו במצב כזה שהם צריכים ללכת עם הילד ‘על ביצים’), לקיחת דברים בצורה קשה ועוד.
הפרעות ויסות רגשי הן מגוונות, ואחת ההפרעות הנפוצות יחסית בהן, היא ODD (הפרעה מרדנית-מתריסה) שבה הילד מתריס, נקמן, מחזיר, מתקשה לקבל דעות שונות וכדומה.
גם הפרעת קשב וגם הפרעות ויסות רגשי- יכולות להצטמצם משמעותית כשעובדים נכון, כך שאם זיהיתם אותן- אתם מוזמנים אלינו למכון כדי שנוכל לצמצם אותן גם אצל ילדכם.

