רגישות היא יתרון, כל עוד יש ויסות

ילדים רגישים הם ילדים עם מערכת עצבית שקולטת יותר מידע מהסביבה. הם שמים לב לפרטים, מגיבים מהר יותר לגירויים, חווים רגשות בעוצמה גבוהה יותר ומפתחים הבנה רגשית עמוקה. זו אינטליגנציה רגשית, לא חולשה.

אבל כשילד מתפרץ בקלות, מתקשה לקבל ‘לא’, מתקשה לדחות סיפוקים, 
ואתם מוצאים את עצמכם כהורים שוב ושוב בריבים איתו, 
או שכשהילד נעלב בקלות, מתוסכל בקלות או הופך כל אירוע קטן לגדול.. שם אנחנו יודעים- 
שזאת לא רמת אינטליגנציה רגשית גבוהה שעוזרת, אלא קשיי וויסות רגשי שמקשים. 

כמה שאלות שיעזרו לכם להבין אם לילד/ה שלכם יש קושי בויסות רגשי: 

1. ילדכם מגיב בעוצמה רבה על דברים קטנים (למשל, כשמשהו לא מסתדר).
2. ילדכם מתקשה להרגיע את עצמו אחרי בכי, כעס או תסכול.
3. ילדכם מתקשה לקבל מכם או מאחרים ‘לא’ על דברים שהוא רוצה.
4. ילדכם צועק, בוכה, או מתפרץ לעיתים קרובות כשמשהו לא מסתדר לו.
5. ילדכם נעלב או מתעצבן במצבים שונים, ללא פרופורציה לאירוע שקרה. 
6. מצבים רגשיים בבית הופכים לעיתים קרובות לוויכוחים או בכי.
7. נראה שילדכם חווה המון אירועים כ’נגדו’ ושעושים לו בכוונה. 
8. ילדכם מסתגר בזמן קונפליקטים או קשיים איתכם או עם חברים ומתקשה ל’רדת מהעץ’. 
9. אתם מרגישים שאתם צריכים ‘ללכת על ביצים’ הרבה סביב ילדכם כדי שלא ייעלב או יתעצבן. 
10. ילדכם מתווכח הרבה ומתקשה להרפות מדברים שרוצה (לא בצורה חיובית). 

ככל ועניתם יותר ‘כן’ על השאלות, ניכר שיש לילדכם קושי בויסות רגשי וחשוב לעזור לו להתחזק. 

השפעה סביבתית, המוח ואיך נוצרים קשיים בוויסות רגשי

ויסות רגשי הוא שילוב של מערכת תפקודים ניהוליים (‘מערכת ברקסים’) חלשה במוח + דפוסי חשיבה שליליים שגורמים למוצפות רגשית בתדירות ועוצמות גבוהות. ככל שילדכם מתקשה לעצור את הרגשות וההתנהגות שלו- זה מעיד מערכת תפקודים ניהוליים חלשה יותר, שאמורה להיות מערכת הברקסים שלנו. כמו כן, ככל שאתם שומעים את ילדכם אומרים משפטים כמו: “למה רק אני?”, “אתם שונאים אותי”, “עושים לי בכוונה” או מחשבות שמעידות על מיקוד שלילי לדוגמה, זה מעיד על כך שהמוח אחסן לאורך החיים דפוסי חשיבה שליליים שמציפים בקלות את ילדכם באירועים שונים. מחקר שלי ושל פרופ’ ארם באוני’ תל-אביב, מצא שהדפוסים האלו הם משפחתיים- כלומר לרוב, נראה השפעה סביבתית על הוויסות הרגשי, כמו גם על דפוסי חשיבה. במכון, כשאני פוגשת משפחות, אני הרבה פעמים שואלת את ההורים למי הילד דומה (בקשיים  ובחוזקות שלו). ההורים תמיד יודעים לזהות ממי הילד למד את הקשיים בוויסות (“יש לו פתיל קצר כמו שלי”, “הוא נעלב מהר כמוני”). 

ההשפעה הסביבתית היא לא רק על ידי דוגמה אישית (שממנה הילדים לומדים), אלא גם אנחנו יודעים, שבעקבות שיבושים בהורות ותגובות לא נכונות, הילדים הטמיעו דפוסי חשיבה שמקשים עליהם לוסת את הרגשות (לדוגמה חיבוק בזמן כעס, יגרום להטמעה של דפוס חשיבה: “כשאני כועס אני מקבל מקום”). 

כאשר הילד מתפרץ, נעלב או מתקשה להירגע, זו אינה בחירה מודעת אלא תגובה של מוח מוצף. במצב כזה, היכולת להקשיב, להבין הסברים או לשלוט בתגובה יורדת משמעותית. כל תגובה שלכם ההורים, משמעותית מאוד ליכולת המתפתחת של הויסות הרגשי, זאת הסיבה שבנוירו ייעוץ משפחתי וטיפול בילד- ההורים הם המשמעותיים ביותר, היות ואנחנו מלמדים אותם ליצור את התקשורת, ההרגלים והסביבה הטובים ביותר לגיזום דפוסי חשיבה אלו ויצירה של דפוסי חשיבה ויכולות ויסות רגשי מקדמות וחזקות מאוד (לצד טיפול ותיווך לילד).

למה תגובות רגילות לא עובדות

כאשר הילד מוצף, הורים רבים מנסים להסביר, להרגיע, לשכנע או להציב גבולות בצורה חדה יותר. הכוונה טובה, אך המוח אינו פנוי לקלוט מידע חדש ברגעים אלו. כל מילה נוספת עלולה להוסיף עומס במקום להוריד אותו. במקביל, כל פעולה או שיח שיתרחשו בזמן המוצפות, יעצבו דפוסי פעולה שגויים של מערכת ה’ברקסים’ במוח, כך שהיא לא תלמד לעצור בזמן מוצפות, אלא להמשיך לדבר ולפעול. 

זו הסיבה שחלק גדול מהמאמצים לא מוביל לשינוי לאורך זמן. לא משום שהילד לא רוצה, אלא משום שהוא עדיין לא יכול והסביבה עדיין מלמדת אותו, מבלי להתכוון, לדבר ולפעול בזמן מוצפות רגשית.