האם כדאי להרחיק מהילד את כל הגירויים?

אחת ההמלצות הנפוצות שהורים מקבלים היא להפחית רעשים, לפנות את השולחן, להושיב את הילד במקום שקט ולהרחיק ממנו כל דבר שעלול להסיח אותו.

אלא שהחיים לא מתקיימים בחדר סטרילי. בכיתה ילדים מדברים, כיסאות זזים והמורה עוברת בין התלמידים. בבית יש אחים, טלפונים וקולות מהמטבח. בהמשך יהיו אוניברסיטה, עבודה, זוגיות, ילדים ומשימות שצריך לבצע גם כשהסביבה לא מותאמת בדיוק לצרכים שלנו.

לכן אני לא רוצה רק להרחיק מהילד את מה שמסיח אותו. אני רוצה ללמד את המוח שלו לזהות שהקשב עבר למקום אחר, להתנתק מהמסיח ולהחזיר את הקשב למה שהוא בחר לעשות.

המוח מתחזק באמצעות שימוש ותרגול. כאשר אנחנו מונעים באופן קבוע ממערכת הקשב לפגוש גירויים ולהתאמן בהתמודדות איתם, אנחנו לא נותנים לרשתות הקשב הזדמנות מספקת לתרגל את הפעולה שחסרה להן: לזהות מסיח, לעכב את הפניית הקשב אליו, להתנתק ממנו ולהחזיר את הקשב למטרה.

לכן, אם כל מה שאנחנו עושים הוא להרחיק רעשים וגירויים, מערכת הקשב עלולה להישאר חלשה והילד עלול לפתח תלות הולכת וגוברת בסביבה מותאמת. הוא יצליח רק כאשר החדר שקט והשולחן ריק, אבל ימשיך להתקשות בכיתה, בחוג, באירוע משפחתי ובהמשך גם באוניברסיטה ובעבודה. הרי החיים לא מתקיימים בסביבה סטרילית.

זה לא אומר שצריך להציף את הילד או להושיב אותו מיד באמצע חדר רועש. אם רמת הגירויים גבוהה מדי, המוח לא מצליח להתאמן אלא פשוט מוצף. האימון צריך להיעשות בתוך מרחב בטוח, בצורה מדויקת והדרגתית: מתחילים ברמת קושי שבה הילד מסוגל להצליח, מלמדים אותו לשים לב מתי הקשב שלו “הלך”, לתרגל את החזרתו למשימה ובהדרגה מוסיפים מסיחים מבוקרים.

למה טיפול רגשי או עבודה על תפקודים ניהוליים לא תמיד מספיקים?

ילד עם הפרעת קשב צובר לאורך השנים הרבה חוויות רגשיות: הוא שומע שהוא לא מקשיב, לא מתאמץ, לא מסיים, מפריע או שוב שכח. הוא רואה ילדים אחרים מצליחים לעשות בקלות דברים שעבורו דורשים מאמץ עצום. בהדרגה עלולים להתפתח חוסר ביטחון, חרדת ביצוע, הימנעות, התנגדות ודפוסי חשיבה כמו “אני לא אצליח”, “אני גרוע בלימודים” או “עדיף לא לנסות”.

לכן טיפול רגשי יכול להיות חשוב מאוד. הילד באמת זקוק למקום שבו יבינו אותו, יעזרו לו לעבד את החוויות שצבר ולבנות ביטחון ודפוסי חשיבה מקדמים יותר, אבל זה לא יכול להיות ללא עבודה איתכם ההורים. הסיבה לכך, היא שוויסות רגשי, ביטחון עצמי ותפיסת מסוגלות, מושפעים כמעט 70-80 אחוז מהבית. אתם ההורים משמעותיים מאוד ליכולת של המצב הרגשי של הילד שלכם להשתנות. אתם אלו שנמצאים איתם ביום יום, ולכן הטיפול חייב לכלול אתכם- שתדעו איך לדייק את ההורות, את התקשורת, את התיווך של מצבים שונים. 

בנוסף, אם במקביל לא עובדים על תפקודי הקשב שגורמים לו להתנתק באמצע הוראה, לדלג על מילים, להיות מוצף ממסיחים או לפעול לפני שהספיק לחשוב, הוא עלול להרגיש טוב יותר בחדר הטיפול ולמחרת לחזור לאותם קשיים בכיתה ובבית.

גם עבודה על תפקודים ניהוליים, כמו ארגון, תכנון זמן, פירוק משימות ושימוש ברשימות, יכולה לעזור מאוד. אבל הפרעת קשב היא לא נשענת על קושי בתפקודים ניהוליים, הם חלק נלווה שלה. הפרעת קשב כוללת בעיקר קשיים שונים בקשב מתמשך, בקשב סלקטיבי, בהכוונת קשב ובבקרת קשב. לכן לא מספיק ללמד את הילד איך להכין רשימה אם הוא לא מצליח להישאר קשוב להוראה, לסרוק את הדף, להתנתק ממסיח או לעצור תגובה אימפולסיבית.

לדוגמה, אפשר ללמד ילד לחלק שיעורי בית לשלבים ולסמן כל שלב שסיים. זו אסטרטגיה מצוינת. אבל אם הקשב שלו מתנתק שוב ושוב, הוא לא יצליח להתמיד אפילו בשלב הראשון. במקרה כזה הרשימה עוזרת לנהל את המשימה, אבל היא לא מחליפה את הצורך לחזק את מערכת הקשב.

לכן תהליך משמעותי צריך לעבוד במקביל בכמה שכבות: לחזק את מערכות הקשב, לפתח יכולות למידה וניהול עצמי, לעבוד על ויסות רגשי והתנהגותי, לשנות את דפוסי החשיבה שנבנו סביב הקושי ולתת להורים כלים שיאפשרו למוח של הילד להמשיך להתחזק גם בבית.

חמשת הדברים שטיפול בהפרעת קשב צריך לכלול

אחרי שהבנו שהפרעת קשב יכולה להשפיע על מערכת הקשב, הלמידה, הוויסות הרגשי, ההתנהגות והביטחון העצמי, נשאלת השאלה החשובה באמת: איך תדעו שהטיפול שבחרתם מטפל במקור הקושי ולא רק עוזר לילד להסתדר איתו לרגע?

אלה חמשת הדברים שאני ממליצה לכל הורה לחפש.

1. הערכת תפקודים שמבררת מה באמת מתקשה

לא מספיק לדעת שלילד יש הפרעת קשב. האבחנה נותנת לנו כותרת, אבל היא לא אומרת בהכרח כיצד הקושי מתבטא אצל הילד המסוים שלכם.

טיפול נכון צריך להתחיל בבדיקה רחבה של התפקודים. האם הקשב שלו מתנתק באמצע הוראה? האם רעשים ותנועה מושכים אותו מיד? האם הוא מדלג על מילים ושורות? האם הוא מתקשה לעצור לפני שהוא מגיב? מה קורה לזיכרון שלו כאשר המשימה מתארכת? האם יש פער בין מה שהוא יודע לבין מה שהוא מצליח להראות?

צריך לבדוק גם מה קרה בעקבות הקושי: האם נוצרו פערים בקריאה, בכתיבה או בחשבון? האם הילד כבר פיתח חרדת ביצוע? האם הוא נמנע מלנסות מפני שהוא בטוח שייכשל? האם ההתפרצויות מגיעות מקושי בבקרת הקשב, מתסכול מצטבר או משילוב ביניהם?

אם לא מבינים אילו תפקודים מתקשים, עלולים לבחור טיפול כללי שלא פוגש את מקור הבעיה. שני ילדודס שקיבלו את אותה אבחנה לא בהכרח זקוקים לאותה תכנית.

2. עבודה ישירה על מערכות הקשב, ולא רק הקלה על התסמינים

טיפול בהפרעת קשב צריך לכלול אימון של התפקודים הקשביים עצמם: היכולת להחזיק קשב לאורך זמן, לבחור במה להתמקד, להתמודד עם מסיחים, להעביר את הקשב בצורה יעילה ולעצור לפני פעולה.

לדוגמה, אם הילד נראה כאילו הוא מקשיב אבל מפסיק לקלוט כבר באמצע המשפט, לא מספיק לתת לו הוראות קצרות יותר. הוראות קצרות יכולות לעזור לו כרגע, אבל במקביל צריך לאמן בהדרגה את היכולת שלו להישאר קשוב למשפט ארוך יותר.

אם כל רעש בכיתה מושך את תשומת לבו, לא מספיק להושיב אותו תמיד במקום שקט. צריך ללמד את המוח לזהות שהקשב עבר למסיח ולהחזיר אותו לדבר שבו הילד בחר להתמקד.

ואם הילד מגיב לפני שהוא חושב, לא מספיק להזכיר לו שוב ושוב “תחשוב לפני שאתה פועל”. צריך לבנות איתו את היכולת לעצור, להחזיק לרגע את התגובה ולבחור מה לעשות.

העבודה צריכה להיות הדרגתית ומותאמת. אם המשימה קלה מדי, המערכת כמעט לא מתאמנת. אם היא קשה מדי, הילד מוצף ונכשל. טיפול טוב מוצא בכל פעם את רמת האתגר שמאפשרת למוח לעבוד, להתאמץ וגם להצליח.

3. שילוב בין קשב, למידה, רגש והתנהגות

הפרעת קשב כמעט אף פעם לא נשארת רק בתחום הקשב. ילד שלא מצליח לעקוב אחר הוראות עלול לצבור פערים. ילדה שמדלגת על מילים בקריאה יכולה להתחיל לחשוב שהיא “לא טובה בלימודים”. ילד שננזף שוב ושוב עלול לפתח התנגדות, חוסר ביטחון או חרדת ביצוע.

לכן טיפול שעובד רק על הצד הרגשי עלול לעזור לילד להרגיש מובן ובטוח יותר, אבל לא בהכרח לחזק את התפקוד שגורם לו להתנתק, לדלג או להיות מוסח. מצד שני, אימון קשבי בלבד עלול לפספס את דפוסי החשיבה, הפחדים וההתנהגויות שכבר התפתחו סביב הקושי.

אותו הדבר נכון גם לגבי אסטרטגיות למידה ותפקודים ניהוליים. רשימות, לוחות זמנים ופירוק משימות הם כלים חשובים, אבל הם לא מחליפים עבודה על מערכת הקשב. ילד יכול לקבל רשימה מצוינת להכנת שיעורי הבית ועדיין לא להצליח להשתמש בה, מפני שהקשב שלו התנתק, הוא לא זכר את ההוראה או שהפחד להיכשל גרם לו להימנע מהמשימה.

לכן צריך לראות את הילד כמכלול ולעבוד במקביל על מערכת הקשב, יכולות הלמידה, הזיכרון, הקריאה, הניהול העצמי, הוויסות הרגשי, ההתנהגות והביטחון העצמי. לא כל ילד יזדקק לאותה עבודה בכל התחומים, אבל מישהו צריך לבדוק את התמונה השלמה ולחבר בין החלקים.

4. עבודה עם ההורים ועם החיים שמחוץ לחדר הטיפול

הילד נמצא בחדר הטיפול שעה או שעתיים בשבוע, אבל המוח שלו לומד ומתפתח בכל שעות היום. לכן אי אפשר ליצור שינוי משמעותי בלי לחבר את ההורים לתהליך.

ההורים צריכים להבין מה עומד מאחורי ההתנהגות, כיצד לתת הוראות שהילד יכול לקלוט, איך להציב גבולות בלי להגביר את ההצפה ואיך לעזור לו לבנות עצמאות בלי לעשות הכול במקומו.

לדוגמה, אם ההורה חוזר על כל הוראה עשר פעמים, הילד לומד שאין צורך להיות קשוב בפעם הראשונה. אם ההורה מסדר את התיק בכל ערב כדי למנוע שכחה, הילד לא מתאמן על תכנון, זיכרון ואחריות. ואם כל טעות גוררת לחץ, ביקורת או ויכוח, המוח עלול להתחיל לקשר למידה לסכנה ולכישלון. 

עבודה עם ההורים קריטית, היות וכל דבר שאנחנו אומרים, עושים, ההרגלים שלנו בבית, הדרך שבה אנחנו הורים- משפיעה גם על מערכת הקשב. מחקרים מראים, שהסביבה הביתית יכולה להשפיע עד ל-50% מגובה התסמינים והחומרה של הפרעת הקשב. בטיפול נכון, אתם תקבלו את הכלים להיות הורים שמאפשרים למערכת הקשב והמצב הרגשי של ילדכם להתחזק משמעותית. בלעדיכם, חיזוק רגשי וקשבי, לא באמת אפשרי.  

5. מטרות ברורות, מדידה חוזרת והוכחה שהשינוי עובר לחיים

“הוא היה מרוכז היום” או “הוא נהנה מהמפגש” הם דברים משמחים, אבל הם לא מספיקים כדי לדעת שהטיפול עובד.

טיפול צריך להגדיר מראש מה רוצים לשפר ואיך נדע שהשיפור קרה. במקום מטרה כללית כמו “שיפור הקשב”, אפשר לבדוק אם הילד מצליח לשפר את ההישגים הלימודיים שלו, לצמצם את הפערים הלימודיים, ההערות בכיתה ירדו משמעותית, הילד מצליח לבצע משימות בצורה עצמאית, הקריאה והבנת הנקרא השתפרה משמעותית, הוא מצליח להישאר ממוקד ומרוכז לארך זמן ובלי להיות מוסח ועוד. כך אפשר לדעת שלא רק לימדנו את הילד להצליח בתרגיל מסוים, אלא שהמוח משתמש ביכולת החדשה בבית, בכיתה, בלמידה ובמערכות היחסים.

בסופו של דבר, טיפול בהפרעת קשב צריך לעשות הרבה יותר מאשר לעזור לילד “להסתדר”. הוא צריך לזהות במדויק את התפקודים שמקשים עליו, לחזק אותם, לטפל במה שכבר התפתח סביבם ולתת לילד ולהוריו כלים שימשיכו לשרת אותם גם לאחר שהתהליך יסתיים.

הילד שלכם לא צריך לעבוד קשה יותר. הוא צריך לעבוד נכון יותר

המטרה היא לא רק לסיים שיעורים או לקבל פחות הערות מבית הספר. המטרה היא שהילד ילמד להכיר את המוח שלו, לנהל את הקשב, להתמודד עם תסכול ולפעול באופן עצמאי גם כשהחיים לא שקטים ומסודרים סביבו.

אם אתם מרגישים שאתם משקיעים המון אבל הקשיים ממשיכים לנהל את הילד ואת הבית, ייתכן שלא חסר לכם מאמץ. ייתכן שעדיין לא זיהיתם בדיוק אילו תפקודים זקוקים לחיזוק ואיך נכון לאמן אותם. אני מזמינה אתכם להשאיר פרטים ולבדוק יחד מה עומד מאחורי הקושי, מה אפשר לחזק ואיזה תהליך יתאים לילד שלכם ולמשפחה שלכם.