כך תחזקו ויסות רגשי אצל ילדכם

הורים אהובים,

וויסות רגשי היא היכולת שלנו לשלוט במחשבות וברגשות שלנו. ילדים שכועסים, נעלבים, חרדים, מתוסכלים או בוכים הרבה,
הם שמתקשים לווסת את המחשבות והרגשות שלהם- דבר שמשפיע עליהם ועל המשפחה כולה. 
החומרה של קושי בוויסות הרגשי מוגדרת לפי כמות האירועים שגורמים לנו למוצפות רגשית
(האם יש מעט או הרבה אירועים כאלו לאורך היום והשבוע שגורמים לרגש להציף את הילד), עוצמת ומשך המוצפות הרגשית.
זה יכול להיות רגשות כעס, תסכול, היעלבויות, חרדה ועוד. 

אחד הקשיים הבולטים ביותר הן התפרצויות כעס. 

למה הילד חווה התפרצויות כעס או מוצפות רגשית באופן גבוה?

המוח שלנו לומד משלב הלידה איך לפענח אירועים שונים בחיינו. 
הוא לומד את זה על ידי חיקוי הסביבה הקרובה, על ידי פיענוח התגובות שלה
ועל-ידי למידה מאורך החיים שאנחנו גדלים בו. 
ככל שהמוח מתאמן על וויסות הרגש, פיענוח נכון של מצבים והבנת הפרספקטיבה, 
כך נראה וויסות רגשי גבוה יותר. העניין הוא, שעל אף כוונות נהדרות של הורים, 
הורים פעמים משבשים חלק מהלמידה של המוח ולכן נראה וויסות רגשי נמוך יותר (מעבר למצב מולד כמובן). 
לכן, אם אנחנו רוצים לחזק ילד רגשית והתנהגותית- אנחנו חייבים לעבוד בעיקר או במקביל עם ההורים
על חיזוק ההורות והסביבה הביתית (דבר נהדר- כי כל המשפחה צומחת והמוח מתחזק ומשתנה לטובה!)

טעויות הנפוצות שהורים עושים שעלולות להחליש את האזורים במוח שאחראיים על הויסות הרגשי:

1. לצעוק בעצמם– ברגע שאתם צועקים או מתפוצצים מהר, אתם מהווים דוגמה לחיקוי עבור ילדכם (תזכרו שהמוח האנושי לומד המון מחיקוי) ולכן ילדכם לומד שכשקשה לו- התגובה האוטומטית צריכה להיות התפרצות. תזכרו שגם אם אתם לא משתוללים כמוהו- הדוגמה שלכם מהווה את הבסיס לתגובה שלו, וככל שהיכולת שלו לשלוט בעצמו נמוכה יותר- כך הוא יקצין את התגובות שלכם.
2. לא לתת לו להירגע- הורים רבים מנסים לדבר להגיון של הילד, להרגיע או לחלופין להעניש בעוד ועוד עונשים. הדבר בדרך-כלל יעצבן את ילדכם יותר, היות ומה שמגביר מוצפות רגשית זה כאשר מסתכלים או מדברים אתנו- הדבר רק גורם לנו להתגונן יותר ולכן אנחנו יותר ויותר מוצפים. בנוסף, כשיש מוצפות רגשית, יש הצפה של ההיגיון, ולכן לנסות ‘לדבר להגיון’ לא יעזור, אלא רק יחמיר את המצב.
3. חוסר גבולות- חוסר גבולות או וויתור על דברים כי ילדכם בוכה או צועק, גורם ללמידה משובשת ושגויה אצל ילדכם, שאין צורך לקבל דעה של מישהו אחר וכי ככל שהוא יצעק יותר- כך הוא יקבל את מה שהוא רוצה. הוא לא עושה זאת בכוונה- זאת הדרך שהוא למד להוריד את המוצפות הרגשית שלו.
4. אי למידה מאירועים- אם ממשיכים הלאה אחרי אירוע התפרצות ולא לומדים ממנו, המוח לא יודע להפנים מה לעשות אחרת באירועים דומים. 

אז מה עושים?

1. תנו דוגמה אישית מצוינת- לימדו לחזק את הוויסות הרגשי שלכם, הורידו צועקות, לימדו להתווכח בניכם באופן שהייתם רוצים שילדכם יתווכח ולימדו לא להתפרץ מול ילדכם עליהם ועל אחרים. זה קשה, אבל זה שווה את זה! נוירוני המראה יחקו את ההתנהגות ויעזרו לילדכם להתקדם משמעותית מבחינה רגשית והתנהגותית.
2. כשילדכם מתחיל להתרגז, תנו לו קודם להירגע ואז לימדו מהאירוע- נסו להבין איתו כיצד פיענח וראה את האירוע, מה המחשבה שהרגישה או העליבה אותו ועזרו לו לראות את האירוע בצורה מקדמת יותר שכוללת לדוגמה פרספקטיבה, מיקוד בפתרון, הבנת האחר ועוד. תוכלו לעזור בספר הילדים שלי ‘אימפה רומפה והכעס עובר’ כדי לעזור לו לשנות דפוסי חשיבה (של כל קשת הרגשות, לא רק כעס)
3. שימו גבולות בצורה ברורה, מכבדת ועקבית- אל תוותרו או תתקפלו כשילדכם צועק. זכרו שהמטרה שלכם היא לתת לילדכם יציבות אשר תאפשר לו ללמוד לשים לעצמו גבולות ולהפחית מוצפות רגשית.
4. אל תתווכחו על דברים שקשורים לילדים בפניהם– זה בסדר שכל הורה הוא אדם עם דעות אחרות, אבל בנוגע להורות- היו קול אחד, אחרת זה מבלבל.
5. שימרו על זמנים של יחד, הורידו ביקורת וצרו אווירה חמה ונעימה והעצימו את ילדכם, לצד הגבולות והלמידה. השילוב חשוב מאוד.