הילד שלכם עם התפרצויות זעם? כך תעזרו לו

הילד שלכם עם התפוצצויות זעם? אלו 4 הטעויות שרוב ההורים עושים אשר מגבירות אותן וכך תמנעו מהן!/ מאת: ד"ר קורל שחר

 

אם נכנסתם לקרוא את הכתבה הזאת, אתם כבר יודעים איך נראית התפוצצות זעם אצל ילדים- התרגזות מהירה, חוסר שליטה, קושי להירגע, צעקות או צרחות, לפעמים גם אלימות פיזית וזריקת חפצים ולצד אלו- עומדים הורים מתוסכלים שלא מבינים למה הילד שלהם מתעצבן כל-כך ואיך מרגיעים עכשיו את העניין הזה.. התסכול וחוסר האונים רק גוברים, היות והתפוצצויות זעם אצל ילדים מגיעות בדרך-כלל מספר פעמים בשבוע (במקרים חמורים- מספר פעמים ביום), נמשכות זמן רב והעוצמות שלהן גבוהות. אז למה זה קורה? למה אתם ההורים לא מצליחים להפסיק את זה? מהן הטעויות שמרבית ההורים עושים, אשר רק מגבירות את ההתפרצויות? ואיך תמנעו מהן? קחו לכם דף ועט, אנחנו מתחילים!

 

למה זה קורה?

התפרצויות זעם הן תוצאה של מוצפות רגשית מהירה ומשמעותית, אשר נובעת ממה שהילד (או מבוגר) אמר לעצמו לגביי אירוע מסוים. כך לדוגמה, אם אמרתם לילדכם שההוא לא יכול לקבל ארטיק נוסף וילדכם התפרץ- סביר להניח שהוא אמר לעצמו לגביי האירוע (סירובכם לתת לו ארטיק נוסף) שאתם לא מקשיבים לו או שאתם מעצבנים והמחשבה הזו גררה רגש של כעס ותגובה של צעקה או קללה. מודל אמר"ת (נקרא מודל ABC של אליס באנגלית או בארץ היה ידוע בעבר גם כאפר"ת, ולפני שנתיים שיניתי את שמו לאמר"ת והכנסתי אותו כמודל טיפולי ליועצים, מטפלים ולבתי הספר והגנים, היות ואמר"ת הינו אינטואיטיבי יותר- מה שחשוב הוא מה שאמר"ת לעצמך באותו הרגע) הינו מודל משמעותי מבחינת הפעילות המוחית בזמן התפרצויות זעם (ובכלל בחיים)- יש אירוע מסוים, אחריו יש מחשבה אוטומטית מסוימת, שיוצרת רגש ותגובה תואמים. אם ילדכם היה אומר לעצמו "אני מבין שההורים מנסים לשמור על הבריאות שלי" או "זה לא נורא"- הרגש והתגובה שלו היו שונים לחלוטין. לכן חשוב לזכור- מה שמשנה הוא לא האירוע, אלא מה הילד שלנו אומר לעצמו לגביי האירוע- הוא זה שמפעיל את המוצפות הרגשית (תזכרו זאת כשאגיע לשלב הטעויות הנפוצות שהורים עושים). הבשורה החיובית היא שאם בעבר חשבנו שלא ניתן לשנות את האוטו' של המוח- היום אנחנו יודעים שניתן בהחלט לעשות זאת ואנחנו יודעים גם איך!

 

למה אתם ההורים לא מצליחים להפסיק את זה?

מרבית ההורים מתקשים להישאר רגועים כאשר ילדם מתפרץ, ולכן ההורה בעצמו מוצף רגשית, דבר שמקשה עליו לנהל את הסיטואציה בצורה הטובה ביותר. בנוסף, חשוב שתבינו שהתפרצויות זעם יושבות על מנגנון מוחי אוטומטי נרכש (וחלקו גם מולד), אשר לכם ההורים יש השפעה מכרעת עליו. הרבה פעמים שולחים ילדים עם התפרצויות זעם לטיפול רגשי ומגלים שהטיפול, גם אם לקח שנתיים, לא עזר כלל, או שיפר מעט יחסית את ההתפרצויות. בשלב כזה, מרבית ההורים כבר מיואשים ומנסים להפעיל את אחת משתי הטכניקות הבאות: או להימנע מעימותים עם הילד ולהקל עליו, או לנסות לגבור עליו על-ידי עונשים חמורים וצעקות. בכל המחקרים בארץ ובעולם, אנחנו רואים תוצאות עקביות וברורות- אם אתם רוצים להפסיק את התפרצויות הזעם, אתם ההורים חייבים לעבור את מרבית הייעוץ ולא הילד, היות ואתם ההורים צריכים לעשות את מרבית השינויים בהורות, ולפעמים בזוגיות שלכם, על-מנת שההתפרצויות יפסקו לחלוטין.

 

הטעויות הנפוצות שהורים עושים:

ישנן 4 טעויות נפוצות שהורים עושים:

  1. לצעוק בעצמם– ברגע שאתם צועקים או מתפוצצים מהר, אתם מהווים דוגמה לחיקוי עבור ילדכם (תזכרו שהמוח האנושי לומד המון מחיקוי) ולכן ילדכם לומד שכשקשה לו- התגובה האוטומטית צריכה להיות התפרצות. תזכרו שגם אם אתם לא משתוללים כמוהו- הדוגמה שלכם מהווה את הבסיס לתגובה שלו, וככל שהיכולת שלו לשלוט בעצמו נמוכה יותר- כך הוא יקצין את התגובות שלכם.
  2. לא לתת לו להירגע- הורים רבים מנסים לדבר להגיון של הילד, להרגיע או לחלופין להעניש בעוד ועוד עונשים. הדבר בדרך-כלל יעצבן את ילדכם יותר, היות ומה שמגביר מוצפות רגשית זה כאשר מסתכלים או מדברים אתנו- הדבר רק גורם לנו להתגונן יותר ולכן אנחנו יותר ויותר מוצפים. בנוסף, כשיש מוצפות רגשית, יש הצפה של ההיגיון, ולכן לנסות 'לדבר להגיון' לא יעזור, אלא רק יחמיר את המצב.
  3. לנסות להסביר לו במה הוא טועה ומה התגובה הרצויה שציפיתם לה- ברגע שאתם מסבירים לו במה הוא טעה או מדברים על התנהגות, אתם לא משנים את האוטומטיות של המוח, מכיוון שאתם לא נוגעים בלב העניין- מה הוא אמר לעצמו לגביי האירוע. בנוסף, כאשר ילד מרגיש שמבטלים אותו ולא מתייחסים לנקודת המבט שלו- הדבר יוצר התגוננות וחוסר הקשבה.
  4. חוסר גבולות- חוסר גבולות או וויתור על דברים כי ילדכם בוכה או צועק, גורם ללמידה משובשת ושגויה אצל ילדכם, שאין צורך לקבל דעה של מישהו אחר וכי ככל שהוא יצעק יותר- כך הוא יקבל את מה שהוא רוצה. הוא לא עושה זאת בכוונה- זאת הדרך שהוא למד להוריד את המוצפות הרגשית שלו.

אז מה עושים?

  1. תנו דוגמה אישית מצוינת- עבדו עם מודל אמר"ת בעצמכם בחיים עצמם ובבית, ותנו לילדכם דוגמה אישית כיצד נכון להגיב במצבי תסכול או קושי.
  2. כשילדכם מתחיל להתרגז, תנו לו להירגע- אל תדברו, אל תענישו יותר ואל תנסו לדבר להגיון שלו, במקום זאת הוציאו אותו מהסיטואציה ואמרו לו רק דבר אחד: "אני רואה שקשה לך, כשתירגע נדבר".
  3. אמר"ת- רק כשילדכם רגוע לגמרי דברו איתו על המחשבה האוטומטית ועזרו לו להחליף אותה במחשבה חלופית, שתעזור לו למצוא פתרון נעים יותר או שתשאיר אותו רגוע יותר.
  4. שימו גבולות בצורה ברורה, מכבדת ועקבית- אל תוותרו או תתקפלו כשילדכם צועק. זכרו שהמטרה שלכם היא לתת לילדכם יציבות אשר תאפשר לו ללמוד לשים לעצמו גבולות ולהפחית מוצפות רגשית.

רוצים לעשות שינוי בבית? מוזמנים להירשם לסדנה המקוונת עם המעקב המקוון האישי "להחזיר את השפיות והרוגע הביתה" אשר תאפשר לכם לעשות שינוי בבית, להפסיק את התפוצצויות הזעם ולהחזיר את האווירה החיובית הביתה במהרה!  

ד"ר קורל שחר, יועצת חינוכית ומשפחתית, מומחית קשב, בעיות והפרעות התנהגות
– ראש תכנית, מרצה ומדריכה פדגוגית, סמינר הקיבוצים
-חוקרת, אוניברסיטת תל-אביב
– מנחת השתלמויות, משרד החינוך 
 
קליניקה: מודיעין
– מטפלת בהפרעת קשב ולקויות למידה
–  מטפלת בחרדות, בעיות רגשיות והתפרצויות זעם אצל ילדים